צילום תמונה ראשית באדיבות ארז שליחוב
מכוניות אמריקאיות עשו בעבר המון רושם על חלק גדול מהישראלים. הממדים הענקיים, המנועים הגדולים, המתלים הרכים והפינוקים החשמליים בתא הנוסעים, יחד עם מזגנים מקפיאים סמלו את החלום האמריקאי עבור לא מעט ישראלים, ואלו שזכו לנהוג בהן נהנו מתדמית של מצליחנים ועשירים, למרות שמרבית התוצרת שהגיעה מארה"ב היתה לרוב נחותה משמעותית מהתוצרת האירופאית המקבילה. כך למשל היתה גם פונטיאק 6000, מכונית משפחתית עממית ולא מבריקה במיוחד בארה"ב, שתויגה בארץ כמכונית סאלון יוקרתית, נחשבה לסמל סטאטוס ואף עלתה יותר מלא מעט דגמי ב.מ.וו, אאודי ומרצדס.
פונטיאק 6000LE מגיעה לישראל
לאחר שבשנות ה-60 וה-70 נהנתה פונטיאק מפריחה במכירות בישראל (יחסית כמובן לרכב אמריקאי), וחברת "נוע" היבואנית שיווקה כאן גם דגמים ספורטיביים נחשקים של היצרן (פיירברד, טרנס אם, גרנד פרי ואחרות), בשנת 1982 עבר יבוא המותג לידי "חברת המזרח לשיווק מכוניות", אשר שינתה כיוון, הפסיקה בשיווק דגמי הספורט והתמקדה בעיקר במשפחתיות די שגרתיות. כשנתיים לאחר שהוצג לראשונה בארה"ב, בשנת 1983 החל היבואן החדש גם בשיווק פונטיאק 6000 בישראל. הדגם החליף את הלה-מאנס הוותיקה, וזכה לאחים חורגים בחטיבות ג'נרל מוטורס עם אולדסמוביל קאטלס סיירה, ביואיק סנצ'ורי ושברולט סלבריטי שכולם שווקו במקביל גם בארץ. האמת שבאמצע שנות ה-80 היה כאן מבחר מצומצם יחסית של דגמים אמריקאים: דגמי קרייזלר לא הגיעו בשל היעדר דלק נטול עופרת בתחנות בארץ, לדגמי פורד מאמריקה לא היתה תקינה אירופאית, מה שמנע את שיווקם בארץ, ובעיקר נמכרו כאן דגמי ג'נרל מוטורס שהתחלקו בין ליאו גולדברג שהחזיקה בשברולט וביואיק, לבין חברת המזרח ששיווקה את פונטיאק, GMC ואולדסמוביל. במלחמה בין 2 היבואנים על ליבו וכיסו של חובב האמריקאיות, ניצחה ליאו גולדברג.
1983: פרסומת ראשונה לפונטיאק 6000 בישראל. (תמונה מתוך קארספורום)
משפחתית עממית אמריקאית שהתחרתה כאן במכוניות יוקרתיות מאירופה
ה-6000 היתה המכונית האחרונה של פונטיאק שצוידה בשם שהורכב ממספרים וכל הדגמים שהציג היצרן לאחר מכן זכו לשמות רגילים (פניקס, סאנברד, גרנד פרי ואחרים). הדגם הגיע לארץ ברמת הגימור הגבוהה LE, וכמו מרבית האמריקאיות באותה תקופה, גם כאן היה מדובר במכונית גדולה עם 4.8 מטרים לאורך, רוחב של 1.83 מטר, גובה של 1.36 מטר ובסיס גלגלים של 266 ס"מ, שהעניקו תא נוסעים מרווח לחמישה נוסעים, לצד עיצוב אמריקאי שגרתי עם קווים די מרובעים. ביחס למתחרות מארה"ב, היא נהנתה מתדמית ספורטיבית וצעירה שליוותה את חטיבת פונטיאק בעבר, למרות שכבר השתייכה לדור חדש של דגמי פונטיאק שאיבד את הזהות הספורטיבית.
לוח מחוונים דיגיטלי, "נהג אוטומטי" ועוד
הדגם שווק בארץ בגרסת סדאן הנעה קדמית שכללה מנוע בנזין V6 קרבורטור כפול, בנפח 2.8 ליטר שהפיק 112 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית 3 הילוכים עם הילוך אוברדרייב. המנוע סיפק ביצועים נאים יחסית לאותם הימים עם תאוצה ל-100 קמ"ש סביב ה-12 שניות ומהירות מרבית של 175 קמ"ש, אך על הנאה אמיתית מנהיגה לא באמת אפשר היה לדבר. בארה"ב הוצעה גם גרסת STE ספורטיבית יותר שהפיקה 135 כ"ס וכללה מתלים קשיחים יותר, שנחשבה למוצלחת ומהנה יותר לנהיגה. בתא הנוסעים הציעה ה-6000 את החלום האמריקאי עם מושבי קטיפה, לוח מחוונים דיגיטלי, מושב נהג מתכוונן חשמלית, "נהג אוטומטי" (כפי שקראו כאן באותם ימים לבקרת השיוט), הגה כח, חלונות ודלתות חשמליים וכמובן מזגן מקורי שמקפיא ביחס לתוצרת המזגנים שהגיעה מאירופה, או הורכבו בארץ. אל אלו הצטרפו מאפיינים אמריקאים כמו ידית הילוכים מאחורי ההגה, בלם יד שנמשך מתוך לוח השעונים ומערכת סטריאו מקורית. כאשר התראיין בשנת 1988 לעיתון מעריב מאיר פדלון, מנהל המכירות של פונטיאק באותם ימים ונשאל מה מושך רבים לפונטיאק, הוא השיב שבעיקר המזגן החזק. "לכו תנהגו בימי אוגוסט הרותחים באאודי 100 או וולוו 740 ותבינו על מה אני מדבר".
פונטיאק 6000 תא נוסעים. צילום באדיבות ארז שליחוב
1988: מסע פרסום חכם
בשנת 1988 לאחר שהצטברה בחברת המזרח כמות נכבדה של פונטיאק 6000 שלא נמכרה, יצא היבואן במסע פרסום חכם, בו עוצבה מודעת פרסומת כמודעה של מכירת רכב בלוח המשומשות של העיתונים היומיים תחת קטגוריית ה-"אמריקאיות" (לכל יצרן היתה קטגוריה משלו בלוחות העיתונים, חוץ מהדגמים האמריקאים שהופיעו כולם תחת "אמריקאיות"), ובה נכתב: "למהירי החלטה!!! 48 פונטיאקים 1988, מנוע 2800, הגה כח, מזגן חלונות חשמליים ועוד, 91,700 ש"ח." הקמפיין החדש הציע הנחה של 6,000 שקלים מהמחירון, ועורר עניין רב שהוביל למכירה של 18 פונטיאקים בשבוע הראשון למבצע ועשרות רבות של לקוחות שהגיעו לאולמות התצוגה להתעניין באמריקאית שהוצעה בהנחה נדיבה. במחיר הזה, היתה ה-6000 פתאום זולה מוולוו 740 שהחזיקה מחצית ממכירות הקטגוריה, אך יבואני וולוו יצאו בתגובה במבצע חדש שדי קלקל להם את החגיגה.
מעריב 1988: קמפיין הפרסום החכם שהתחזה למודעת רכב בלוח המשומשות וכתבה על הצלחת הפונטיאק שכנראה שילבה יח"צ
המכונית של הסלבריטאים, יהלומנים וגם של עו"ד קוגלר מאבא גנוב
עם מס מקומי של 275% היתה ה-6000 מכונית יקרה מאוד בארץ, שמיקם אותה בקטגוריית הסאלון היוקרתיות עם מחיר זהה אפילו למרצדס 190 ו-וולוו 740 שהחזיקה מחצית משוק היוקרה. לקוחות פונטיאק 6000 היו מנכ"לים של חברות, יהלומנים, אנשי עסקים וקבלנים וגם לא מעט סלבריטאים מקומיים כמו שחקני הכדורסל טל ברודי ודורון גמצ'י, והשחקנים טוביה צפיר ומוטי גלעדי. בכתבה שפורסמה בעיתון מעריב שסיקר את הבהלה למכונית האמריקאית בעקבות הפרסום וההנחה, תוארו הלקוחות כאנשים אמידים שיודעים בדיוק מה הם רוצים, "מסתובבים באולם התצוגה סביב המכונית ודורשים התייחסות מיוחדת", וגם "הקבלנים, בעיקר רוכשים את המכוניות לנשותיהם" ו- "רובם לא משתמשים באשראי. משלמים את הכל במזומן". בשנת 1987 כיכבה גם המכונית בסרט "אבא גנוב" כרכב היוקרתי של עו"ד קוגלר…
1987: צילום מתוך הסרט אבא גנוב (רועי הפקות בע"מ): צ'יקו בן דוד (יהודה ברקן) גונב את הפונטיאק של עו"ד קוגלר… (השחקן אורי שמיר)
מתןך הסרט אבא גנוב (רועי הפקות בע"מ): עו"ד קוגלר מיחצן את פונטיאק 6000 שכיכבה בהרבה סצנות… חחח 🙂
שרדה לאספנות
פונטיאק 6000 שווקה בארץ בשנים 1985-1988 בהם אמנם היתה לדגם הנמכר ביותר של המותג בארץ, אך רחוק היה מלהצליח באמת ואף נמכר פחות טוב מאחיו החורגים לבית ג'נרל מוטורס. בשנת 1990 נחתה המחליפה שלה פונטיאק גרנד פרי שזכתה להצלחה מקומית גדולה יותר ויחד עם דגמי הסאנברד, והטמפסט הובילו את פונטיאק בארץ לשיאי מכירות חדשים בתחילת שנות ה-90, שנבעו בעיקר מהורדת המס הדרמטית על דגמים אמריקאים שהובילה לפריחה של התוצרת האמריקאית למשך כמה שנים. פונטיאק 6000 נעלמה כבר מזמן מהכבישים, אך ידוע על כמה מכוניות בודדות ששרדו ומוחזקות עם רישוי אספנות.
פונטיאק 6000 שנרשנה כאספנות. צילום באדיבות ארז שליחוב
תודה לשמרון אנגל על הסיוע בהכנת הכתבה!
