הרומן של דייהו בשוק הישראלי החל בשנת 1994 עת החלה טלקאר בשיווק דייהו רייסר, שהפכה לסיפור הצלחה מקומי עם אלפי מכוניות שעלו לכביש כבר בשנת השיווק הראשונה שלה הודות לקמפיין שיווקי מוצלח "האמריקאית מקוריאה", ולמרות שבתכל'ס היא היתה מכונית מיושנת ולמעשה גרסת דייהו לאופל קאדט של שנות ה-80. גם מחליפתה – הסופר רייסר זכתה להצלחה דומה וסייעה למכירות הנאות עד לשנת 1997. שנה מאוחר יותר, הגיע לארץ הדור החדש של דגמי דייהו, שסימל עידן חדש בחברה, אך גם ניסיון אחרון להציל את היצרן מפשיטת רגל לאחר שנקלע לקשיים.
1997- עידן חדש בדייהו
לאחר 20 שנות ייצור של דגמים מיושנים מבית ג'נרל מוטורס, עברה דייהו לעידן חדש שכלל מכוניות מפיתוח עצמאי ואסטרטגיה בומבסטית שכללה הבטחה להתברג עד סוף העשור בין 10 היצרנים הגדולים בעולם (בדיוק כמו שיונדאי הבטיחה באותם ימים). כחלק מהמהלך, הציגה דייהו דור חדש של מכוניות שכלל ארבעה דגמים חדשים לחלוטין, וכחלק משאיפות ההתרחבות וחדירה משמעותית גם לשוק האמריקאי, רכשה גם את סאנגיונג הקוריאנית, שסיפקה לה שיתוף פעולה נרחב עם מרצדס, סדרת רכבי עבודה ושטח ואפילו דגמי יוקרה. פיתוח סדרת הדגמים החדשה נעשה בזמן שיא של 3 שנים, שהיה מהיר במיוחד ביחס למקובל בתעשיית הרכב, לעתים תוך כדי דילוג על תחנות חשובות בדרך, העיקר כדי להציל את החברה מקריסה.
גיליון "אוטו" ינואר 1998: נבחרת דגמי דייהו החדשים מגיעה לישראל. צילום: שלמה וולקוביץ'
1998 – נבחרת דייהו החדשה מגיעה לישראל
בדצמבר 1997 השיקה טלקאר את נבחרת דגמי דייהו החדשים לשנת 98' שכללה את דייהו לאנוס לקטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות, דייהו נובירה לקטגוריית המשפחתיות החזקה בישראל ודייהו לגנזה לשוק המנהלים, שאמנם נכחה בהשקה המקומית והמשולשת, אך השיווק שלה החל כמה חודשים מאוחר יותר. הדגם החשוב ביותר ליבואן, היה מן הסתם הנובירה שהצטרפה לשוק המשפחתיות המבוקש ביותר בישראל, עם תפריט שנדמה היה כאילו נתפר במיוחד עבור הדרישות המקומיות: מרכב סדאן מודרני ומרווח במיוחד, מנוע 1.6 ליטר ותיבה אוטומטית, אבזור נדיב ותג מחיר תחרותי. מאוחר יותר, הוצעה גם גרסת סטיישן שימושית יותר. יחד עם זאת, בשעה ששתי אחיותיה של הנובירה נהנו מעיצוב איטלקי מבית "איטלדיזיין", הנובירה היתה מכונית שעוצבה ופותחה במלואה בקוריאה, מה שאמנם סיפק עיצוב מודרני, מכובד ונאה, אך לא בסגנון החדשני שהציגו אחיותיה.
היצע הדגמים בישראל
דייהו נובירה שווקה רק בגרסת מנוע אחת שכללה מנוע בנזין 1.6 ליטר, 16 שסתומים מסדרת ה-"E-Tech" שהפיק 106 כ"ס והוצע בשידוך לתיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 4 הילוכים. הביצועים עמדו על 11 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש (13 שניות באוט') ומהירות מרבית של 185 קמ"ש (175 באוט'). המידות החיצוניות היו גדולות מהמקובל בקטגוריית המשפחתיות עם 4.46 מטרים לאורך, 1.7 מטר לרוחב, 1.42 מטר גובה ובסיס גלגלים של 257 ס"מ, מה שסיפק מכונית מרווחת למשפחה בעלת תא מטען נדיב לאותם ימים בנפח 370 ליטר. תא הנוסעים הציג עיצוב מודרני ואיכות שהתקדמה שנות דור מול הסופר רייסר היוצאת, אך עדיין לא יישרה קו עם התוצרת היפנית. הדגם הוצע בארץ ב-2 רמות גימור לבחירה: "S" שכללה אבזור חשמלי חלקי, הגה כח, מזגן מקורי, טסות לגלגלים, ABS וצמד בלמי דיסק מלפנים ו-"SX" המאובזרת שצוידה באבזור חשמלי מלא, ריפודי קטיפה, צמד כריות אוויר ועוד.
1999 – מתיחת פנים מקיפה
בשנת 1999 הציגה דייהו מתיחת פנים מקיפה לדגם, שהגיעה לארץ כדגמי 2000 וכללה עיצוב חיצוני משודרג שכלל חזית בעיצוב חדש, פגושים ויחידות תאורה חדשים, הבטחה לתא נוסעים איכותי יותר ועדכונים טכניים שונים.
במבחן השוואתי ראשון שערך לה מגזין "אוטו" באפריל 1998 נגד סיטרואן קסארה ודייהטסו אפלאוז, יצאה הנובירה במקום השני כאשר הקסארה דורגה ראשונה והאפלאוז אחרונה, בעיקר משום שמדובר היה בדגם וותיק שחגג כבר 9 שנים. במבחן השוואתי גדול שערך מגזין "הגה" בין 13 משפחתיות בנובמבר 1999, דורגה הנובירה במקום האחרון, כאשר סובארו אימפרזה ניצחה את המבחן. במבחן השוואתי ענק נוסף שערך מגזין "הגה" בין 17 משפחתיות (!) במרץ 2001, דורגה הנובירה שוב במקום האחרון, הפעם עם משפט המחץ: "אם קיבלתם אותה מהעבודה, אז לא נורא, אך אם אתם הולכים להוציא ממיטב כספכם, היינו ממליצים לשקול שוב"… את המקום הראשון תפסה באופן תמוה משהו סיאט טולדו, כשדורגה מעל למכוניות כמו פוקוס, קורולה, סיוויק או לאנטיס. הקטילות של עיתונות הרכב הובילה גם להיעדר פרסום מצד היבואן של דגמי דייהו במגזינים השונים.
מרץ 2001: דייהו נובירה (מתיחת פנים) נקטלת במגזין "הגה". צילום: תומר פדר
תמחור לא אטרקטיבי
מחיר דייהו נובירה עם השקתה בארץ החל ב-69,900 שקל לגרסה הידנית ועד 79,900 שקל לגרסה האוטומטית המאובזרת. במחירים הנ"ל היא היתה קרובה מאוד למתחרות האירופאיות או לשלל דגמים יפנים, מה שהפך את התמורה למחיר לבעייתית. מטרת התמחור הגבוה היה התמקדות של היבואן בעיקר בציי הרכב, שם יכל להעניק הנחות מפליגות לטובת העלאת כמות גדולה של רכבים על הכביש. לאורך שנות השיווק, יותר מ-70% ממכירות הדגם רוכזו ע"י חברות הליסינג וההשכרה.
לאורך השנים התגלתה הנובירה גם כמכונית לא אמינה ועמוסת תקלות, עם תא נוסעים שהרבה להתפרק, צריכת דלק גבוהה, בלמים חלשים במיוחד והתנהגות כביש בינונית מינוס. לפחות עלויות החלפים והטיפולים שלה במוסכים היו זולים מהמקובל. בשנת 2008 התברגה המכונית בעיתון "דה מרקר" לרשימה הלא מחמיאה של "המכוניות שהכי קשה למכור".
אל תשליכני לעת זקנה
תשרוד לאספנות?
דייהו נובירה שווקה בארץ בשנים 1998-2002 וממנה נמכרו כאן כמה אלפי מכוניות, בעיקר הודות לציי הרכב שרכשו אותה בהמוניהם ובמחירים נמוכים. בשנת 2000, בשיא תקופת בועת ההייטק, נמכרה הנובירה היטב לציי רכב יחד עם דייהו לאנוס, מה שסייע למותג להגיע לשנת שיא במכירות בישראל עם 7,180 מסירות ומקום עשירי בדירוג הכולל. בשנה שלאחר מכן, נחתכו מכירותיה כמעט לשליש. בקיץ 2003 החל עידן חדש למותג בישראל בו עבר שיווק דייהו לידי UMI ושיווק הדגמים החדשים נעשה תחת השם "שברולט", כאשר מחליפת הנובירה היתה שברולט אופטרה. נכון להיום נעלמה לחלוטין הנובירה מהכביש, ונותרו כמה בודדות שעדיין נוסעות עם רישוי פעיל. האם מישהי תשרוד ותזכה לרישוי אספנות? ככל הנראה שלא, אך אם מישהו יחפש חלקים עבורה, אז אולי כדאי שידע שהמכונית יוצרה במצרים על לשנת 2012.
