נוסטלגיה לשבת: יונדאי אטוס – "לוקחת את העיר בגדול"

תמונה ראשית: תערוכת אוטומוטור 1998- שר התחבורה שאול יהלום ודורון גילר מפיק התערוכה מתרשמים מהאטוס החדשה.(צילום:ישראל סאן, ארכיון הרווארד)

במחצית השניה של שנות ה-90 מכוניות סופרמיני נהנו מביקוש גבוה בישראל. פיאט פונטו, דייהטסו שרייד, פולקסווגן פולו ואחרות נמכרו כאן היטב, אך לישראליים שאימצו באהבה מכוניות סופרמיני, היתה בעיה לחבב מכוניות מיני קטנות יותר וניסיונות שונים לייבא לכאן כל מיני מכוניות זעירות סבלו לרוב מכישלון במכירות. בשנת 1998 נרשם המפנה כשחברת טלקאר ניסתה לחנך מחדש את השוק והחלה ביבוא דייהטסו סיריון מתוך הבנה שלמכונית מיני זולה יש בהחלט מקום בשוק הרכב הישראלי. מיד אחריה הצטרפה גם כלמוביל שהחליטה לייבא את האטוס החדשה שהוצגה שנה קודם לכן בתערוכת פרנקפורט, והיתה התשובה של הקוריאנים לאופנת המיני שחזרה לאירופה, עם מכונית שפותחה בזמן שיא של 23 חודשים בלבד ובהשקעה נמוכה יחסית של 155 מיליון דולר בלבד.

יונדאי אטוס מגיעה לישראל

בחודש פברואר 1998 הודיעה כלמוביל על כוונותיה לשווק בארץ את האטוס בארץ, למרות שזו צוידה במפרט שהיה רחוק מלקלוע לטעמו של הישראלי הממוצע. בחודש מרץ הוטסו קומץ עיתונאי רכב להשקת הרכב האירופאית במונאקו וחודש מאוחר יותר נחשפה המכונית גם לקהל בארץ בתערוכת הרכב אוטומוטור בנוכחות שר התחבורה בזמנו שאול יהלום. בשונה מהסיריון, האטוס הציעה מרכב 5 דלתות עם מבנה צר וגבוה בסגנון מיקרו-וואן, שהבטיח מרווח פנים מרשים ביחס למכונית מיני קטנטנה (3.49 מטרים לאורך, 1.49 מטר לרוחב ובסיס גלגלים של 238 ס"מ), ועם גובה של 1.61 מטר, מדובר היה במכונית גבוהה למדי שבימינו ככל הנראה היתה מתויגת כג'יפון עירוני. נפח תא המטען עמד על 263 ליטר וצמח עד 1,084 ליטר עם קיפול המושבים האחוריים. מנגד, העיצוב החיצוני בעל המראה הקופסתי היה חריג ושלא ממש לטובה, ובעיתונות הרכב אף הכתירו אותה כאחת משלושת המכוניות המכוערות ביותר ששווקו בישראל באותה עת, לצידן של סאנגיונג קוראנדו וגרסת ה-5 דלתות של דייהו לאנוס (שלושתן מכוניות קוריאניות…).

היצע הדגמים בישראל

האטוס הגיעה לארץ בגרסת מנוע אחת שכללה מנוע בנזין חדש מסדרת האפסילון של היצרן, בנפח 1.0 ליטר שהפיק 55 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים ידנית או אוטומטית 3 הילוכים לבחירה. הגרסה הידנית עוד הציעה ביצועים סבירים עם תאוצה ל-100 קמ"ש ב-15.1 שניות ומהירות מרבית של 142 קמ"ש, כאשר הגרסה האוטומטית נזקקה ל-19.8 שניות כדי להגיע ל-100 קמ"ש בדרך למהירות מרבית של 136 קמ"ש. הגרסה הידנית היתה דלה במיוחד באבזור וכללה רק מזגן, הגה כח, מושב אחורי מתקפל, טסות לגלגלים וכרית אוויר לנהג, לעומת הגרסה האוטומטית שכללה גם צמד חלונות חשמל ונעילה מרכזית. לצד האבזור, עיצוב תא הנוסעים היה פשוט למדי והאווירה הפלסטיקית והזולה שלטה מכל עבר, אך הרכב נהנה משלל תאי אחסון שימושיים.

"לוקחת את העיר בגדול. גם במחיר"…

תמחור ותחרות

עם הגעתה לארץ חיכו לה כאן רק רנו טווינגו שסבלה ממכירות דלות במיוחד ודייהטסו סיריון החדשה שרק נכנסה לשוק, אך נהנתה מעיצוב מקורי וחביב וחשוב יותר מזה לא מתחכם, מהסוג שקל יותר ללקוח הישראלי הממוצע לאמץ. כחלק מהמאמץ לשווק רכב בקטגוריה שמראש אינה מבוקשת בישראל ולאור התחרות שהתפתחה מבית דייהטסו היפנית, צוידה האטוס בתג המחיר הנמוך ביותר, כ-48,999 שקל לגרסה הידנית ו-55,499 שקל לגרסה האוטומטית. לשם השוואה מחיר דייהטסו סיריון עמד על 52,200 שקל לגרסה הידנית ו-58,100 שקל לגרסה האוטומטית, ומחיר רנו טווינגו עמד על 61,950 שקל לגרסה החצי אוטומטית. צפי המכירות הראשוני של האטוס עמד על כ-50 מכוניות לחודש, אך היבואן העריך שעם החזרה לאופנה של מכוניות המיני בישראל ניתן יהיה למכור גם כ-200 מכוניות לחודש. הסלוגן של האטוס היה "לוקחת את העיר בגדול" ובפרסומות הודגש גם שהמכונית לוקחת את העיר בגדול גם במחיר.

2001: יונדאי אטוס פריים מגיעה. ניסו להילחם בתדמית "המכוערת" של הדגם היוצא עם הסלוגן החדש: "חוצפה כמה שהיא יפה"…

שנת 2001 – מתיחת פנים מקיפה ושינוי השם ל-"אטוס פריים"

בסוף שנת 2000 הגיעה לארץ מתיחת הפנים לדגם שכללה גם שינוי השם ל-"Atos Prime". עיקר השינויים היה ניתוח פלסטי שהעניק למכונית פרופורציות נאות בהרבה, הודות לעיצוב מחודש של החזית והישבן ושינויים קוסמטיים בצידי הרכב שהפכו את הברווזון המכוער לייצור הרבה יותר נעים לעין. גם פגושי הפלסטיק האפורים נצבעו בצבעי המרכב סוף סוף ותיבת ההילוכים האוטומטית בעלת 3 ההילוכים הוחלפה באחת חדשה ומתקדמת יותר עם 4 הילוכים, שתרמה לנסיעה שקטה וחלקה יותר לצד צמצום קל בצריכת הדלק. יחד עם זאת, האטוס פריים המשיכה להיות בעיקר מכונית עירונית יעילה, והרבה פחות מוצלחת מחוץ לעיר במהירויות גבוהות עקב המבנה הצר והגבוה שסיפק אחיזת כביש נמוכה.

יונדאי אטוס ששרדה. עדיין לא נעלמה לחלוטין מהכביש.

תשרוד לאספנות?

יונדאי אטוס שווקה בישראל בשנים 1998-2003 ובסה"כ נמכרו ממנה כאן כ-2,730 מכוניות מהן כ-1,085 שצוידו בגיר ידני. עם מתיחת הפנים בשנת 2001 המכירות הגיעו ל-790 מכוניות בשנה, אך בשנתיים שלאחר מכן צנחו דרמטית המכירות לכיוון ה-100 מכוניות בלבד בשנה. נכון להיום האטוס טרם נעלמה לחלוטין מהכביש, ומנתוני משרד הרישוי עולה כי שרדו כ-180 מכוניות שעדיין נעות על הכביש עם רישוי בתוקף. המחליפה שלה – יונדאי i10 הושקה בארץ רק בסוף 2007. לאורך השנים תיזכר האטוס כמכונית עירונית יעילה ואמינה, אך בעלת עיצוב חריג והתנהגות כביש גרועה מחוץ לעיר. האם יהיו מכוניות שישרדו ויזכו ללוחית רישוי של אספנות? עדיין מוקדם לדעת.

• תודה לצבי תמרי על הסיוע בנתונים בהכנת הכתבה.