בתמונה הראשית: סיטרואן ויזה Club שהוגרלה כפרס למאזיני תוכנית הבוקר של רשת ג' בשנת 1979. צילום: ישראל סאן, ארכיון הרווארד
סיטרואן ויזה נחשפה לראשונה בשנת 1978 והיתה התשובה של היצרן לקטגוריית הסופר-מיני הפופולרית שהתפתחה מאוד בשנות ה-70. הויזה החליפה בסיטרואן את ה-אמי 6 ובמידה מסוימת גם את הדיאן, למרות שזאת המשיכה לרדת מפס הייצור עוד כמה שנים במקביל אליה. מעבר לכך, הויזה היתה גם המכונית הראשונה של סיטרואן שפותחה על שלדה משותפת עם פיג'ו, לאחר שזו השתלטה סופית על סיטרואן שנתיים קודם לכך.
סיטרואן ויזה מגיעה לישראל
כבר בתחילת 1979 החלה "דוד לובינסקי" היבואנית בשיווק הויזה בישראל. הויזה הצטרפה באולם התצוגה של סיטרואן לדגמי הדיאן 6 הוותיקה שהמשיכה להיות משווקת לצידה עד שנת 1983 ולדגמי ה-GS המשפחתיים שהוצעו בדגמי "ספיישל" או "פאלאס" מאובזרים יותר. הויזה הציעה עיצוב חיצוני שהזכיר במידה מסוימת את האחות החורגת פיג'ו 104, אך כללה חזית ייחודית שענתה לשם "חותם החזיר". המידות היו קומפקטיות עם אורך של 3.69 מטר, רוחב של 1.53 מטר וגובה של 1.41 מטר, אך הדגם אופיין במרכב חכם שהציע תא נוסעים מרווח יחסית לארבעה מבוגרים. בסיס הגלגלים עמד על 243 ס"מ ומשקל הרכב היה קליל ועמד על 870 ק"ג בלבד. הרבה תלונות נרשמו בקרב חובבי סיטרואן על היותה סוג של פיג'ו בתחפושת והרבה פחות סיטרואן מקורית.
1981: משלוח של סיטרואן ויזה נפרק בנמל אשדוד (צילום באדיבות נמל אשדוד)
היצע הדגמים בישראל
עם תחילת השיווק הוצעה בארץ הוצעה הויזה בגרסת ה-"קלאב" בלבד, שצוידה במנוע בנזין "בוקסר" מקורר אוויר, 2 צילינדרים עם מאייד כפול, בנפח 654 סמ"ק שהפיק 35 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-26 שניות ומהירות מרבית של 125 קמ"ש. זה לא הפריע ליבואן למתג אותה בפרסומות בעיתונות כ-" מימד חדש בתעשיית הרכב"… יחד עם זאת, מדובר היה במכונית שכללה כמה חידושים כמו: מתלה נפרד לכל גלגל שסיפק אחיזת כביש ונוחות נסיעה משודרגים, הצתה אלקטרונית שביטלה את השימוש במפלג (דיסטריביוטור) ואפשרה התנעה קלה יותר בכל מזג אוויר, יעילות משופרת של המנוע ועוד. תיבת ההילוכים הידנית (4 הילוכים) נלקחה מדגם ה-GS הגדול יותר, ובתוך תא הנוסעים כללה המכונית 5 חגורות בטיחות, לוח שעונים מצועצע משהו עם "פיקוד לוויני" בצד שמאל של ההגה שכלל יחידה מעוצבת ששלטה על האורות, המגבים, הצופר ועוד. לקינוח, השמשה הקדמית כללה מגב אחד שגרם לניקוי יעיל יותר (ללא שטחים מתים) ומדובר היה גם במכונית חסכונית בדלק עם הצהרת יצרן על 15 ק"מ לליטר. בעיתונות הרכב הישראלית הרעיפו שבחים אודות עיצוב הדגם המקורי, נוחות הנסיעה, אחיזת הכביש, ההיגוי וצריכת הדלק, ונקודת הביקורת העיקרית הופנתה לסעיף הביצועים שרחוקים היו מלהלהיב.
1979: פרסומת ראשונה לסיטרואן ויזה קלאב
1981 – מתיחת פנים והצטרפות גרסה חזקה יותר
בשנת 1981 הגיעה לארץ מתיחת הפנים של הדגם שענתה לשם "VISA II" וכללה עיצוב חיצוני מעודכן עם גריל קדמי שעוצב מחדש, תוספת של מגיני פלסטיק גדולי מידות בצידי הרכב ומסביב לחלונות ועדכון לחלקה האחורי של המכונית שכלל גם יחידות תאורה חדשות. בשנת הדגם 1985 עוצב שוב פנים הרכב עם לוח מחוונים ומכשירים מעודכנים. במקביל למתיחת הפנים של 1981, הגיעה לארץ גם הויזה סופר E, הגרסה החזקה יותר של הדגם, שצוידה במנוע ה-1.1 ליטר מתוצרת פיג'ו, שהפיק 50 כ"ס והציע תאוצה ל-100 קמ"ש ב-16.8 שניות ומהירות מרבית של 140 קמ"ש. למרות המנוע הגדול יותר, צריכת הדלק שלו היתה עדיפה ועמדה על 16 ק"מ לליטר לפי נתוני היצרן. הויזה המחוזקת הפכה להיות חביבת הלקוחות בארץ, ובניגוד ל-'ויזה קלאב' הבסיסית שתוארה כאן כ-"קופסת רעש המזדחלת על הכביש"… דגם הסופר E החזק יותר תואר כמכונית שקטה וזריזה עם בידוד מוצלח של רעשי חוץ.
תמחור
הויזה היתה אחת ממכוניות הסופרמיני הזולות כאן, ועם תג מחיר של 1.36 מיליון שקל (שקל ישן…) למשל בשנת 1984, היא היתה זולה מהאחות החורגת פיג'ו 104 שמחירה החל ב-1.45 מיליון שקל. רנו 4 היתה יקרה משמעותית עם 1.75 מיליון שקל ובדיוק באותו מחיר הוצעה גם רנו 5. פיאט אונו הוצעה מ-1.42 מיליון שקל ופורד פיאסטה הוצע מ-1.54 מיליון שקל. לאורך השנים הויזה לא הצליחה להתברג ברשימת דגמי הסופרמיני הנמכרים ביותר בארץ, אולם עדיין היא היתה פופולרית יחסית על הכביש.
"ממשק לוויני" מצד שמאל של ההגה שלט על מרבית מערכות הרכב בלחיצת אצבע מבלי להוריד יד מההגה. הרעיון נשמע טוב, הביצוע היה הרבה פחות.
והיתה גם ויזה GTI
סיטרואן ויזה אמנם שווקה בארץ בגרסאות בסיסיות שלה, אולם באירופה הוצעה המכונית גם בגרסאות נוספות ומעניינות במיוחד. כך למשל הוצעה הויזה GTI, הגרסה הספורטיבית של הדגם שנולדה בעיקר כדי לעודד את מכירות הויזה הרגילה שסבלה מירידה חדה בביקוש העולמי מאז שהופיעה פיג'ו 205 בשוק. ה-GTI נחשפה בתערוכת פאריס של 1984 והיתה מיועדת להתחרות בשוק הקומפקטיות החמות, כאשר לזכותה נרשמו 2 יתרונות עיקריים: מרכב 5 דלתות שימושי בקטגוריה שכללה בעיקר דגמי 3 דלתות ומחיר זול משמעותית מול כל המתחרות. הדגם צויד ביחידת הכח של ה-205GTI שכללה מנוע 1.6 ליטר מוזרק שהפיק 105 כ"ס ותיבה ידנית 5 הילוכים. הביצועים שודרגו עם 9.1 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 188 קמ"ש, והמתלים, ההגה והבלמים שודרגו בהתאם. גם תא הנוסעים שודרג במאפיינים ספורטיביים, אך תא המטען הצטמצם בשל אכלוס הגלגל הרזרבי, אשר מקומו בגרסאות הפשוטות היה מתחת למכסה המנוע.
1986: סיטרואן ויזה 4X4 של נהג המרוצים הישראלי מישל גדז' מככבת במרוצי הראלי של שנות ה-80 באשקלון. צילום: בועז לניר, ארכיון הרווארד
1987: אלוף ישראל במרוצי המכוניות של אשקלון עושה זאת עם סיטרואן ויזה 4X4
לויזה היתה גם גרסת ראלי 4X4 שהתחרתה בשלל מרוצי ראלי ברחבי אירופה ואף זכתה בלא מעט מהן. הדגם צויד במנוע 1,360 סמ"ק שהפיק 112 כ"ס והיה למעשה לדגם ההנעה הכפולה הראשון של סיטרואן שיועד להתחרות במרוצים. לארץ היא לא יובאה באופן סדיר, אך אחת כזאת הגיעה ושירתה את נהג המרוצים מישל גדז' הזכור כאחד הכוכבים של מרוצי אשקלון של שנות ה-80. גדז' התחרה עם הויזה בקטגוריית ה-1600 סמ"ק במשך מספר שנים וב-1987 הוכתר כאלוף מרוצי המכוניות של אשקלון, לאחר שניצח את כל ששת המרוצים באותה שנה, בזכות יכולות נהיגה מרשימות וההנעה הכפולה שהיוותה יתרון על המתחרים שהגיעו למקום השני והשלישי עם גולף GTI.
מעריב יולי 1987: מישל גדז' והסיטרואן ויזה 4X4 מככבים
שרדה לאספנות?
סיטרואן ויזה שווקה בישראל בשנים 1979-1988 עד שהוחלפה בשנת 1989 ע"י סיטרואן AX. שיווק דגמי ה-"קלאב" פסק בשנת 1984 ודגמי ה-1.1 ליטר שווקו כאן עד 1987. בעולם אגב, זכה הדגם להצלחה בינונית בלבד ונמכר ב-1,254,390 עותקים. נכון להיום נעלמה לחלוטין הויזה מכבישי ישראל, אך ידוע על כמה מכוניות ששרדו, קיבלו רישוי אספנות ומוחזקות ע"י חובבי סיטרואן.
