לקראת אמצע שנות ה-90 החלה הפלישה הקוריאנית לשוק הרכב בישראל. טלקאר היתה החלוצה עם דייהו רייסר שהפכה ללהיט בין לילה ("האמריקאית מקוריאה"…). אחריה השיקו ב-1994 כלמוביל את יונדאי, סמלת את קיה במחצית 1995, ולקראת סוף אותה שנה נכנסה לישראל גם סאנגיונג עם דגם המוסו (קרנף בקוריאנית) שנחשב לרכב השטח הקוריאני הגדול הראשון בישראל. המוסו הצטרף לקטגוריית רכבי השטח הגדולים שנהנתה מצמיחה אדירה במכירות (בין השאר עקב היותם מקלט מס לעצמאים אשר יכלו לקזז את המע"מ והוצאות הרכב) ובארץ חיכו לו דגמים כמו: איסוזו טרופר שייסד את קטגוריית רכבי השטח הגדולים והיוקרתיים בישראל, לנד רובר דיסקברי וריינג' רובר הבריטיים והמלכותיים, ג'יפ גרנד צ'ירוקי מארה"ב, טויוטה פור ראנר, ניסאן טראנו ומיצובישי פאג'רו היפניים.
סאנגיונג עושה עליה לישראל (הקרנף הראשון בשוק הרכב בישראל…)
מותג סאנגיונג היה המותג הקוריאני הרביעי שנחת בישראל והיבוא לארץ נעשה בתחילת הדרך ע"י 'פארמונט מוטורס הולדינגס', אשר יבאה לארץ גם את דגמי לאדה. החברה הקימה אולם תצוגה ראשון ברחוב המסגר בת"א והחלה פעילות עם דגם המוסו בלבד. מדובר היה ברכב פנאי-שטח גדול (4.7 מטרים לאורך, 1.86 מטרים לרוחב וגובה של 1.73 מטר), אשר הוצע כאן בדגמי 5 או 7 מושבים לבחירה. עיצוב הרכב היה חריג יחסית לתקופה, עם קווים חדים ומראה דמוי סטיישן גבוה וללא גלגל רזרבי על דלת תא המטען האחורית, שהניבו מראה ספורטיבי יותר (עם ספוילר אחורי בולט) ופחות קשוח שאפיין רכבי שטח. תא הנוסעים הציע סביבת נהג בסגנון של מכונית פרטית וצויד באבזור עשיר מהמקובל שכלל בקרת אקלים דיגיטלית, מערכת שמע מקורית מוצלחת עם אנטנה חשמלית, שילוב של משטחים דמויי עץ, אבזור חשמלי מלא, הגה כח, כרית אוויר לנהג, ABS ובקרת משיכה. כיאה ל-"קרנף", לצד המידות המגודלות הוא גם שקל כמעט 2 טון.
1995: פרסומת לסאנגיונג מוסו
מנוע וגיר מתוצרת מרצדס
עם תחילת השיווק הוצע בארץ המוסו עם יחידת כח וותיקה שכללה מנוע ותיבת הילוכים מפיתוח של מרצדס (אשר שרתו גם את הספרינטר 412), עם מנוע דיזל 2.9 ליטר 5 צילינדרים שהפיק 95 כ"ס, סיפק תאוצה ל-100 קמ"ש ב-20.2 שניות ומהירות מרבית של 145 קמ"ש בגרסה הידנית, או 25.8 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 138 קמ"ש בגרסה האוטומטית 4 הילוכים. היתרון הגדול של הרכב בתחילת הדרך היה שילוב של מנוע דיזל וגיר אוטומטי, שהוצע בארץ באותה תקופה רק בלנד רובר דיסקברי. בימים בהם מחיר הסולר היה נמוך במיוחד ביחס לבנזין, מדובר היה בעלויות נסיעה לק"מ ממש מצחיקות ביחס לעלות נסיעה ברכב שטח מונע בנזין. מעבר לכך, הוא הציע יכולות שטח נאות עם מפרט שכלל הנעה אחורית ושילוב חשמלי בלחיצת כפתור להנעה כפולה, סרן אחורי "חי", הילוך כח ועוד, אם כי לא היה מבכירי הענף מביצועי שטח, בין השאר בשל מערכת מתלים שכוונה לספק נוחות נסיעה גבוהה במיוחד. במבחן השוואתי שנעשה לו עם הגעתו בשנת 1995 במגזין "אוטו", הפסיד המוסו לטראנו, אך צוין לשבח בסעיף הנוחות והחיסכון בדלק שלדעתם אפיינו דווקא 90% מדרישות הלקוחות. סיכם את המבחן כתב הרכב המוערך רמי גלבוע, שתיאר את נוחות המוסו כטובה יותר אפילו מהנוחות של ריינג' רובר…
"אזהרה ! מומחי הרכב קובעים: מי שלוקח את המוסו למבחן – יחזור מאוהב"… פרסומת לדגמי 1997
1997- שדרוג למנועי טורבו-דיזל
בשנת 1997 התפתחה משמעותית קטגוריית רכבי השטח הגדולים שהציעו שילוב של דיזל אוטומט, וכחלק מהתחרות הגואה התעדכן המוסו במגדש טורבו ומצנן ביניים (מוסו TDI) ששדרגו משמעותית את סעיף הביצועים בכביש ובשטח. הספק המנוע צמח ל-120 כ"ס, התאוצה השתפרה דרמטית עם 13.8 שניות ל-100 קמ"ש והמהירות המרבית עלתה ל-168 קמ"ש (19 שניות ו-150 קמ"ש באוטומטי). בדצמבר 1997 נלקח שוב המוסו למבחן השוואתי, הפעם נגד לנד רובר דיסקברי ומיצובישי פאג'רו בגרסאות האוטומטיות. הפאג'רו ניצח בגדול, אך הסאנגיונג הוכתר כ-"הפתעת המבחן", כשלזכותו נוחות הנסיעה הטובה ביותר והיותו גם הזריז בחבורה.
1997: שדרוג למנוע טורבו-דיזל חזק
סאנגיונג פושטת את הרגל
בשנת 1997, לאחר שסאנגיונג העולמית היתה שקועה בחובות כבדים ועמדה בפני פשיטת רגל, נרכשה החברה ע"י יצרנית הרכב הקוריאנית דייהו, שהיתה באותה עת יצרנית הרכב השניה בגודלה בדרום קוריאה (אחרי יונדאי). מעט מאוחר יותר, גם היבואן בארץ הסתבך כלכלית, פשט את הרגל והותיר אחריו מאות לקוחות ללא שירות ועם בעיות של זמינות חלקי חילוף. בשנת 1999 חודש יבוא דגמי המוסו לארץ ע"י חברת טלקאר והפעם תחת השם החדש "דייהו מוסו". הדגם עבר מתיחת פנים קלה בה עוצבה מחדש חזית המכונית בסגנון שפת העיצוב של דייהו באותם ימים.
1999: סאגיונג מוסו הופך לדייהו מוסו והיבוא עובר לטלקאר.
2001- דייהו פושטת את הרגל ונרכשת ע"י ג'נרל מוטורס
בשנת 2001 פשטה גם דייהו העולמית את הרגל ולקראת סוף השנה נרכשה ע"י ג'נרל מוטורס שהובילה לחידוש היבוא לארץ. הזעזועים הניהוליים והחלפות הבעלים התכופות של סאנגיונג לא הועילו לה במכירות בישראל, ולאחר פעמיים בהם פסק השיווק וחודש שוב, הלקוחות לא מיהרו לחזור, ואל פלח השוק של רכבי השטח הגדולים והזולים יותר נכנסו צמד מתחרים חדשים בארץ – יונדאי גלופר וקיה סורנטו שזכו להצלחה מקומית מרשימה.
2001: סאנגיונג מוסו במרכזו של פיגוע התאבדות של מחבל ברחוב הנביאים בירושלים בו נפגעו 11 בני אדם. צילום: סער יעקב, לע"מ
ישרוד לאספנות?
סאנגיונג מוסו שווק בארץ בשנים 1995-2004 ונמכר בקצב של כמה מאות מכוניות בשנה. לאורך השנים, הוא הוצע במחירים נמוכים יחסית ביחס למובילי הקטגוריה, והתגלה כאמין ועמיד יחסית (לפי הסיפורים- המנוע מתצורת מרצדס יכל להחזיק גם מיליון ק"מ תחת אחזקה נכונה) ולא מעט דגמים שלא סבלו מהתעללות הצליחו להגיע לק"מ גבוה יחסית (סביב 400 אלף ק"מ ומעלה), כאשר תלונות עיקריות הופנו לאיכות החומרים בתא הנוסעים, השילוב החשמלי של מערכת ההנעה הכפולה שנטה להתקלקל ועוד. עם השנים, ירידת מחירו כמשומש והתייקרות משמעותית של רכבי השטח החדשים, הפכו את המוסו גם לחביבם של חובבי השטח דלי התקציב, שנהנו גם משוק גדול של שיפורים ושדרוגים שהוצעו לרכב, וגם היום עוד ניתן לפגוש לא מעט מכוניות ששרדו ועדיין נעות על הכביש/ בשטח. האם המוסו יזכה להגיע גם לשוק האספנות בעוד 3 שנים? ייתכן שכן.
ממתינה לאספנות? סאנגיונג מוסו שנטושה כבר שנים בחניון אחד המגדלים בתל אביב
