לאחר פתיחה מוצלחת בשוק הישראלי עם לא פחות מ-10,000 מכוניות מדגמי הרייסר שעלו לכביש בשנת השיווק הראשונה (1994), העלתה טלקאר היבואנית הילוך והחלה בשיווקם גם של הסופר-רייסר (הגרסה המחודשת של הרייסר), הנקסיה (גרסת ה-5 דלתות שלה) והפרינס לשוק המשפחתיות הגדולות, וכחלק ממהלך ההתרחבות של המותג החדש בארץ והרצון לפנות לקהלים נוספים, פזלה היבואנית גם לשוק מכוניות היוקרה והחלה לייבא את דגם הסופר-סאלון, המכונית היוקרתית ביותר של דייהו.
הסופר סאלון הוצגה בדרום קוריאה בשנת 1991 כדגם הבכיר ביותר של היצרן וכמחליפת ה-״רויאל סאלון״ של שנות ה-80, אך הוצעה בשתי גרסאות לבחירה: גרסת "פרינס" שהיתה מכונית מנהלים מהודרת בעלת עיצוב שגרתי, וגרסת "סופר סאלון" יוקרתית ומצוידת במיוחד, שכללה עיצוב בסגנון מכונית פאר ולארץ הגיעה ברמת הגימור הגבוהה ביותר שלה "ACE" שכללה גם לוגו מוזהב על דלת תא המטען. כמו מרבית דגמי דייהו מאותם שנים, גם כאן היה מדובר ברפליקה של דייהו לאחד הדגמים הוותיקים של אופל ובמקרה הזה של הרקורד E ששווקה בעולם בשנים 1977-1986…
על העיצוב החיצוני והפנימי היתה אחראית מחלקת העיצוב של דייהו שהעניקה לרכב עיצוב בסגנון אמריקאי, אך עם חזית בניחוח מרצדס ואפילו לוגו שהתנוסס בגאווה על מכסה תא המנוע. אל אלו הצטרפו גם צביעה דו-גוונית למרכב ושימוש נרחב בגימורי ניקל שניסו להקנות לרכב מראה נוצץ ויוקרתי. גם מבחינת הממדים החיצוניים היא השתייכה לקטגוריית הסאלון עם 4.89 מטרים לאורך, 1.72 מטר וגובה של 1.42 מטר.
תא נוסעים מפנק
למרות המידות החיצוניות הנדיבות, עם בסיס גלגלים של 267 ס"מ היא הסתפקה בתא נוסעים פחות מרווח ממכוניות הסאלון המקבילות, אך לפחות פיצתה בעיצוב בניחוח יוקרתי, מושבי עור, שימוש נרחב בדיפוני עץ (מפלסטיק) בתא הנוסעים, מושב נהג חשמלי, מערכת שמע מקורית עם אנטנה חשמלית, בקרת אקלים דיגיטלית, פתחי מיזוג אחוריים (!) חישוקי גלגלים מאלומיניום בעיצוב מפואר, בלמי ABS ואפילו ידיות סגירת דלתות (מבפנים) בסגנון רצועות שאפיינו דגמים אמריקאים. רבים בארץ הרכיבו לה גם וילונות צד אחוריים לטובת המראה של "רכב אח"מים"…
דייהו סופר סאלון – צילום: חי זקוטו
דייהו סופר סלון מגיעה לישראל
בסוף 1994 החלה טלקאר בשיווק הסופר סאלון בישראל (כדגמי 95'), והרעיון השיווקי שעמד מאחורי הדגם בארץ היה ניסיון למכור מכונית סאלון יוקרתית ומאובזרת במיוחד במחיר הנמוך משל מכונית מנהלים יפנית טיפוסית. המפרט של הרכב היה מרשים על הנייר וכלל נתונים מעניינים כמו הנעה אחורית, מנוע בנזין 2.0 ליטרים שהפיק 110 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית עם 4 הילוכים, אך המרכב היה כבד מדי ויחידת הכח מיושנת, שהפכו את הדייהו היוקרתית לסוג של עגלה שרחוקה מלהרשים (לא מצאנו נתוני תאוצה רשמיים, אך סביר שאלו נעו סביב ה-17-18 שניות ל-100 קמ"ש) ועל הדרך גם שתיינית בדלק עם נתון רשמי של 8.3 ק"מ לליטר לפי נתוני היצרן…
תמחור סביר בלבד
מחיר דייהו סופר סאלון עם הגעתה לארץ בסוף 1994 עמד על 104,900 שקל, מחיר שהיה קצת יותר מכפול ממחירה של דייהו רייסר ידנית חדשה, ואף גבוה יותר משברולט קורסיקה 3.1 ליטר (99,000 שקל), וזול רק ב-300 שקל מאאודי 80 בגרסת ה-2.0 ליטרים אוט' (105,200 שקל). טויוטה קארינה עלתה 110,950 שקל, יונדאי סונטה 2.0 ליטר ב-103,000 שקל ומאזדה 626 עלתה 109,900 שקל. בתמורה למחיר הנ"ל, העניקה הדייהו היוקרתית אמנם אפשרות נדירה להתקדם למכונית סאלון בעלת מראה מכובד ותא נוסעים עמוס באבזור, אך הביצועים הגרועים, התנהגות הכביש האיומה והיעדר לוגו יוקרתי בחזית הותירו אותה בעיקר כמכונית שנמכרה לחברות השכרה בכמויות קטנות, ביניהן חברת אלדן שרכשה אותה והציעה אותה בקטגורית היוקרה עם וולוו 940 ופונטיאק גרנד פרי . ו
על הסופר סאלון יצא לי גם לנהוג. מיד עם שחרורי מהצבא עבדתי כנהג בסניף של אלדן בנתב"ג ואני זוכר היטב איך תיירים שהגיעו מחו"ל (והזמינו מראש רכב יוקרתי) קיבלו את הדייהו הזאת וחלקם מיהרו לשוב לסניף כדי להתלונן שהוא לא סוחב והם בטוחים שיש תקלה ברכב..
תשרוד לאספנות?
דייהו סופר סאלון שווקה בישראל בסה"כ קצת פחות משנתיים וממנה עלו לכביש כ-200 מכוניות עד שהוחלפה בשנת 1998 ע״י דגם הלגנזה שסימל עידן חדש בדייהו ומעבר לדגמים מפיתוח עצמאי. לאורך השנים הציגה המכונית אמינות בינונית בלבד ואיכות הרכבה וחומרים גרועים שגרמו לתא הנוסעים להתפרק מהר מאוד. גם עצם היותה נדירה בשוק, תרם לבעיית חלפים עם התקדמות השנים ומחירי אחזקה גבוהים שהאיצו את ירידתה מהכביש, לרוב קצת יותר מעשור לאחר שעלתה לכביש. נכון להיום נעלמה לחלוטין המכונית מהכבישים ולפי נתוני משרד הרישוי רק מכונית אחת שרדה ונוסעת עם רישוי פעיל.
